חוק שעות עבודה ומנוחה תיקון 24 לחוק הגנת השכר
בתחילת 2009 נכנס לתוקף תיקון לחוק השכר משנת 1951 המשנה מעט את הפרדיגמה בין העובד למעביד ומטיל חובות חדשים על המעבידים. המטרה העיקרית של אותו תיקון היא לוודא שתהיינה שקיפות מלאה בתלושי השכר ושהעובדים ידעו בדיוק מה מרכיב את הסכום הסופי אותו הם מקבלים בסוף החודש. נושא נוסף בו עוסק התיקון הוא הניכויים אשר יורדים לעובד משכרו והנושא האחרון הוא חובת ניהול הרישום של שעות העבודה אותן ביצע העובד.
נושא השקיפות בין עובד למעביד עובר כחוט השני בין סעיפיו השונים של התיקון לחוק השכר וניתן להבחין בו גם בסעיף ניהול רישום הנוכחות. הסעיף עומד על כך שהאחריות על ניהול השעות ותשלום שכר העבודה בהתאם לשעות הללו נופל כולו על המעביד. דבר זה תקף גם בכל הנוגע לשעות נוספות עליהן הצהיר העובד, וגם כאן, באם מערער המעביד על אותן שעות, עליו להציג הוכחה כי השעות הללו לא בוצעו כפי שטוען המעביד, אלא אם המעביד הציג "פנקס עבודה" (במקרה שלנו דו"ח נוכחות שהתבצע על ידי שעון נוכחות כלשהו) שמציג בבירור כי השעות הללו לא התבצעו.
בחוק נקבע בנוסף כי חובתו של המעביד היא לתעד את שעות העבודה של העובד באמצעי כלשהו, למשל שעון נוכחות דיגיטלי או אלקטרוני (כמובן שתחת הגדרה זו נכלל גם שעון נוכחות ביומטרי), ואם הרישום לא בוצע כך, על העובד לחתום מדי יום על רישום ידני אשר יאושר על ידי אחראי לעניין. הסייג היחיד בתקנה זו נופל על עובדים שעובדים בשטח (כמו סוכני מכירות) אך גם להם כבר הומצאו פתרונות רישום נוכחות יעילים כמו רישום נוכחות באמצעות אפליקציה בטלפון החכם.
ניתן להבחין כי התקנה הזו היוותה נקודת מפנה הן בעבור העובדים והן בעבור המעסיקים שכן שני הצדדים יצאו מורווחים מהעניין. העובדים מקבלים את זכויותיהן במלואם, ורוב האחריות נופלת על כתפי המעביד, והמעבידים משלמים רק לפי מה שנקבע בשעוני הנוכחות ולא משלמים הפרשי שכר הנובעים מרישום לא נכון של שעות העבודה.